מאת יורם אטינגר
הכותב הינו יועץ לענייני ארה"ב, ובעבר קונסול ישראל בארה"ב. הוא ראש הצוות הישראלי של המחקר.

"נביאי הזעם הדמוגרפי" בישראל טוענים שהיהודים נידונו להיות מיעוט בין הירדן לבין הים התיכון. בהשראתם הפך הפטליזם הדמוגרפי לבסיס להחלטות מדיניות הרות-גורל. אך מה אם הפטליזם מבוסס על נתונים מוטעים באופן גס?

"נביאי הזעם" מקבלים – ללא בדיקה - את נתוני ותחזיות ה"לשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית" (למס"פ), המופרכים מדי שנה ע"י משרדי הבריאות והחינוך הפלסטינים וועדת הבחירות הפלסטינית, משטרת הגבולות הישראלית ו"לשכת הסטטיסטיקה הירדנית", המתעדים לידות, פטירות, הגירה ואת מספר בעלי זכות הבחירה ביש"ע. הם לא בדקו את אמינות נתוני היסוד הפלסטינים (מפקד 1997), ולא ידעו שנתוני הפלסטינים לשנים 1997-2006 הם תחזיות מופרכות ולא מספרי אמת. נעלם מעיניהם שנתוני ותחזיות הפלסטינים כוללים כ-400,000 תושבי חו"ל, בניגוד לכללי הדמוגרפיה המאפשרים רק ספירת תושבים דה-פאקטו. הם לא הבחינו בספירה כפולה של כרבע מיליון ערביי י-ם, הנספרים כערביי יו"ש וגם כערביי "הקו הירוק". הם לא שיערו שנתוני הלמס"פ כוללים תחזית להגירה מסיבית של כ-300,000 ערבים ליש"ע (מ-1998), בעוד שהייתה הגירה שלילית של כ-100.000 מיש"ע והגירה שלילית (נטו) ממוצעת של יותר מ-10,000 לשנה מאז 1950.  ב-2004 הייתה הגירה שלילית של 12,000, ב-2005 16,000 ומספר גבוה יותר צפוי ב-2006. הם אימצו לחיקם את נתוני הלמס"פ, למרות שהם מבוססים על אומדן שיעור גידול אוכלוסין כפול מאפגניסטן, סומליה, אריתריאה וניז'ר בעלות שיעור גידול הגבוה בעולם. אם ידעו על הטעויות הנ"ל, הרי שלא דיווחו לציבור ולמעצבי מדיניות – חמור שבעתיים!  

מספר ערביי יו"ש – המנחה את "נביאי הזעם הדמוגרפי" - מנופח ב-70% (1.5 מיליון ולא 2.5 מיליון) ומספר ערביי יש"ע מנופח ביותר מ- 50% (2.6 מיליון ולא 4 מיליון). 

אחד הסימפטומים להתמערבות ערביי ישראל היא הירידה בשיעורי הפריון.  לדוגמא, פער הפריון בין יהודי וערביי ה"קו הירוק" הצטמצם מ-6 ילדים לאישה בשנות הששים ל-0.9 ילדים ב-2006. לראשונה מאז הקמת המדינה, קיים שוויון בין שיעורי הפריון היהודי והערבי בירושלים – 3.9 ילדים לאישה. בעוד שמספר הלידות הערביות לשנה ב"קו הירוק" התייצב על 37,000 מאז 1995, גדל מספר הלידות השנתיות היהודיות באותה תקופה ב-34% מ-80,400 ב-1995 ל-107,000 ב-2006.  

בניגוד לטענות "נביאי הזעם הדמוגרפי", הרוב היהודי מערבית לירדן הוא מוצק וארוך טווח – 67% ללא עזה ו-60% עם עזה - מאז שנות הששים, בהשוואה למעוט של 33% ב-1947 ו-8% ב-1900. מאז 1882 – תחילת העלייה השנתית לישראל – גדלה האוכלוסייה היהודית בין הירדן לבין הים התיכון פי 164 והאוכלוסייה הערבית גדלה פי 6.  מאז 1949 גדלה האוכלוסייה היהודית פי 9 והערבית פי 3.